עבריתסביר להניח שכל מי שאי פעם ביקר בפורטוגל או אפילו ראה גלויות שלה ידמיין מיד את האריחים הכחולים היפהפיים המעטרים את מבניה.
האם מדובר בטרנד עיצובי או שיש כאן סיפור גדול יותר?
לאריחים המדהימים האלה קוראים azulejos, וניתן למצוא אותם בכל עיר בפורטוגל, למרות שמקורם בכלל מחוץ לה.
למעשה, האריחים הראשונים המתועדים בהיסטוריה התגלו דווקא במצרים במהלך המאה ה27 לפנה"ס. רק במאה ה13 הוצגה הטכניקה בחצי האי האיברי ע"י המורים מהמזרח התיכון.
המלאכה פותחה בשביל לחקות פסיפסים ביזנטיים ורומאים, ובגלל זה מכנים את האריחים azulejos מילה שמקורה מהשפה הערבית “zellige", שפירושה אבן מלוטשת. חלק מייצור האריחים באירופה החל דווקא בסביליה בספרד- שם האריחים נחתכו לחתיכות קטנות יותר והורכבו מחדש ליצירות גיאומטריות מפליאות.
המלך הפורטוגלי מנואל הראשון התאהב בטכניקה בביקורו בספרד ב1503 ובהמשך הציג את המלאכה בארץ הולדתו. השימוש באריחים נעשה בהרחבה בארמון הלאומי סינטרה – ממש מחוץ לליסבון. ומשם רומן האהבה הפורטוגלי לאריחים רק הלך וגדל, עד כדי כך שהם אפילו אימצו מסורת מורית – פחד מחלל ריק – והחלו לכסות קירות שלמים באריחים.
השימוש באריחים בפורטוגל התפתח עם השנים וכל עיר אימצה סגנון שונה.
אבולוציית האריחים הפורטוגלים:
בתחילת המאה ה16 הסתמכו הפורטוגלים על ייבוא אריחים בעיקר מסביליה בדרום ובקנה מידה קטן יותר מאנטוורפן בצפון. בתקופה זו הקימו קדרים מאיטליה סדנאות בסביליה לשם הביאו טכניקות חדשות ואת סגנון הרנסנס האיטלקי.
התפתחות זו בטכניקה הובילה להתייחסות לאריחים כאל בד ציור – אומנים החלו ליצור סצנות מהתנ"ך על האריחים.
בסוף המאה ה-16 החלו להשתמש באריחים בכנסיות ובמנזרים. סידורים אלו נקראו -“azulejo de tapete” ובסוף המאה ה17 החלו ההולנדים לייצר אריחים בכחול לבן בסגנון חרסינה סינית, אריחים בסגנון זה הפכו לפופולאריים בקרב בני אצולה פורטוגלים. במהרה האמנים הפורטוגלים אימצו את הסגנון הזה, בעקבות החלטתו של המלך פיטר ה2 על ייבוא מחו"ל הפורטוגלים השתמשו רק באריחים שיוצרו בפורטוגל.
לאחר חורבן רעידת האדמה ב1755 והשיקום של ליסבון, השימוש באריחים החל לתפוס תאוצה מה שדרבן חזרה למוטיבים פשוטים יותר. סגנון זה נודע כסגנון פומבלין ע"ש המרקיז מפומבל שהיה אחראי על הבנייה מחדש.
במהלך המאה ה20 יצירתם של כמה אמנים עוררה התחדשות וסגנון עכשווי לאריחים. צורת האומנות התרחבה והאריחים החלו לעטר חזיתות של בניינים ואפילו עיטור הקירות של רכבת התחתית בליסבון.
היום אומנות האריחים עדיין חיה וקיימת בפורטוגל, כמה מהמפעלים שפעלו במאה ה17 וה18 עדיין פועלים ומייצרים אריחים בסגנונות מסורתיים ועכשווים.
על מנת לשמר את ההיסטוריה והמורשת של אומנות זו הוקם המוזיאון הלאומי של azulejos בשנת 1965.
אז אם אי פעם אתם מגיעים לפורטוגל תקדישו רגע ותבחנו את הסביבה, בטוח תקלטו את האריחים המדהימים. לאומנים שבינינו מומלץ להשתתף אפילו בסדנא כדי ללמוד את הטכניקות לייצור האריחים. ובכל מקרה אומנות כזו שליוותה את פורטוגל לאורך ההיסטוריה היא מחזה שחבל לפספס !
